קרן כספית מול פיקדון בנקאי: תשואה, נזילות ומיסוי

פיקדון בנקאי הוא הסכם בין המפקיד לבנק. הבנק מקבל את הכסף לתקופה מוגדרת, ומתחייב להשיב אותו בתוספת ריבית לפי התנאים שסוכמו. התשואה ידועה מראש ביחס לתנאי ההסכם, והחשיפה של המפקיד היא לבנק עצמו כצד להתחייבות.

קרן כספית היא קרן נאמנות הפועלת לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994. הקרן מגייסת כספים מציבור המשקיעים ומחזיקה בסל נכסים קצרים, כמו מק"מ, פיקדונות בנקאיים ואגרות חוב בעלות טווח קצר, בכפוף למגבלות שנקבעו בדין ובמדיניות ההשקעה שלה. שווי היחידה מחושב מדי יום מסחר לפי שווי הנכסים בפועל, ולכן התשואה אינה נקבעת מראש אלא מתגבשת לאורך התקופה.

ההבדל המבני הזה הוא שמסביר את רוב ההבדלים המעשיים. בפיקדון המשקיע קונה ודאות חוזית מול תקופה מוגדרת, ובקרן הוא מחזיק בנתח מסל נכסים שנסחר ומתעדכן. הרחבה על אפיקי הנזילות הקצרים מופיעה בהשוואה בין מק"מ לקרן כספית.

קריטריון	קרן כספית	פיקדון בנקאי
מהות המכשיר	קרן נאמנות המחזיקה סל נכסים קצרים	התחייבות חוזית של הבנק כלפי המפקיד
קביעת התשואה	נגזרת מביצועי הנכסים בקרן, מתעדכנת יומית	נקבעת מראש בתנאי ההסכם לתקופה
נזילות	הוראת פדיון בימי מסחר, בכפוף למועדי סליקה	תחנות יציאה שנקבעו מראש בהסכם
מבנה העלות	דמי ניהול המוצגים בתשקיף ובדוחות הקרן	גלומה במרווח הריבית, ללא שורת עלות נפרדת
שקיפות ההחזקות	מדווחת בדוחות הקרן ובמערכות הבורסה	אין החזקות לדווח, מדובר בהתחייבות בנקאית
סוג החשיפה	לנכסים שבקרן ולמנפיקים שלהם	לבנק שבו מופקד הכסף
מיסוי	לפי סיווג הנכס והצמדתו, בבסיס נומינלי או ריאלי	לפי סיווג הפיקדון והצמדתו

הטבלה מציגה מאפיינים ולא דירוג. משקיעים שונים ייתנו משקל שונה לכל שורה בהתאם לאופק הכספים, לרמת הנזילות הנדרשת ולהעדפותיהם.

בפיקדון, מועדי היציאה נקבעים מראש. פיקדון סגור לתקופה מוגדרת אינו ניתן למשיכה לפני מועד הפירעון אלא בתנאים שנקבעו בהסכם, ופיקדון עם תחנות יציאה מאפשר משיכה במועדים מוגדרים בלבד. משיכה מוקדמת עשויה להיות כרוכה בתנאים שנקבעו מראש, ולעיתים בהפחתת הריבית שנצברה.

בקרן כספית ניתן להורות על פדיון יחידות בימי מסחר, והתמורה מתקבלת בהתאם למועדי הסליקה הנהוגים. אין תחנות יציאה קבועות, אך שווי היחידה במועד הפדיון הוא השווי שנקבע באותו יום ולא שווי שנקבע מראש.

ההבדל המעשי נוגע לתכנון: כסף שידוע מתי יידרש עשוי להתאים למסגרת עם מועד מוגדר, וכסף שמועד הצורך בו אינו ידוע מראש מעלה את משקלה של יכולת היציאה השוטפת. השאלה איזה חלק מהכסף אמור להישאר נזיל נדונה בהרחבה בהסבר על הכסף שיושב בעובר ושב.

בקרן כספית העלות מוצגת במפורש. דמי הניהול מפורסמים בתשקיף ובדוחות הקרן, והם מנוכים משווי הנכסים באופן שוטף, כך שהתשואה שמוצגת למשקיע היא לאחר ניכוים. לצדם עשויות לחול עלויות נלוות בחשבון שבו מוחזקות היחידות, בהתאם לתעריפון הגוף המנהל את החשבון.

בפיקדון בנקאי אין שורת עלות נפרדת. הרווח של הבנק גלום בפער שבין הריבית שהוא משלם למפקיד לבין התשואה שהוא מפיק מהכסף. המשמעות היא שהשוואת עלויות בין שני האפיקים אינה השוואה בין שני מספרים מוצגים, אלא בין מבנה שבו העלות גלויה לבין מבנה שבו היא גלומה בתנאי הריבית.

פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובעת את שיעור המס ואת בסיס החישוב בהתאם לסוג הנכס ולהצמדתו. שיעורי המס על ריבית ועל רווח הון נעים בין 15% ל-25%, וההבחנה המרכזית היא בין חישוב על הרווח הנומינלי המלא לבין חישוב על הרווח הריאלי בלבד, לאחר נטרול עליית מדד המחירים לצרכן.

ההבחנה הזו אינה טכנית. בתקופות של אינפלציה גבוהה, בסיס חישוב ריאלי מקטין את ההכנסה החייבת לעומת בסיס נומינלי באותו שיעור מס, ובתקופות של אינפלציה נמוכה הפער מצטמצם. לכן השוואת מיסוי בין שני האפיקים מחייבת בחינה של הסיווג הספציפי של המכשיר ושל נתוניו האישיים של המשקיע, והיא אינה ייעוץ מס. פירוט מופיע בהסבר על מס על ריבית פיקדון, מק"מ וקרן כספית.

שני האפיקים נגזרים מריבית הטווח הקצר במשק, אך לא באותו אופן. פיקדון קובע את הריבית במועד ההפקדה ומקבע אותה לתקופה, ולכן שינוי בריבית במהלך התקופה אינו משנה את התנאים שסוכמו. קרן כספית מחזיקה נכסים קצרים שמתחלפים באופן שוטף, ולכן שינוי בריבית מחלחל אליה בהדרגה ככל שהנכסים מתגלגלים.

מבחינה היסטורית, בתקופות שבהן ריבית בנק ישראל נעה ברמות גבוהות יחסית, התשואות באפיקי הכסף הקצר עלו בהתאמה, ובתקופות של ריבית נמוכה הן נשחקו עד לרמות אפסיות. ביצועי העבר אינם מעידים על ביצועים עתידיים, ואין באמור תחזית לגבי כיוון הריבית או לגבי התשואה הצפויה באיזה מהאפיקים.

בתיק השקעות מנוהל, אפיקי הכסף הקצר אינם משמשים בדרך כלל כמטרה בפני עצמה אלא כשכבת נזילות: המקום שבו מוחזק כסף שמיועד לצורך קרוב, כסף שממתין להחלטה, או יתרה שנשמרת כחלק ממדיניות ההשקעה שנקבעה. גודל השכבה הזו נגזר מהמדיניות ולא מהערכה לגבי כיוון השוק.

הבחירה בין המכשירים בתוך אותה שכבה נבחנת מול אופק הכספים, דרישת הנזילות ומבנה העלויות, ואינה קביעה גורפת שמתאימה לכל משקיע. באוצרות שוקי הון שכבת הנזילות נקבעת במסגרת מדיניות ההשקעה שמגובשת מול הלקוח ומיושמת בפיקוח מנהלי תיקים בעלי רישיון.