שקיפות אלגוריתמית: מה לקוח זכאי לדעת על המודל שמנהל את כספו

כשלקוח אומר שהוא רוצה לראות את האלגוריתם, כמעט תמיד אין הכוונה לשורות קוד אלא לרצון להבין מה יקרה לכסף שלו בנסיבות מסוימות ומי אחראי לכך. הפער בין הניסוח לבין הכוונה הוא מקור לחלק גדול מאי ההבנה בתחום, ולכן נוח לפרק את שאלת השקיפות לשלוש שכבות נפרדות שלכל אחת מהן מעמד שונה.

השכבה הראשונה היא שכבת המדיניות, כלומר מה המערכת אמורה לעשות, באילו נסיבות כלליות ובאילו גבולות מספריים של חשיפה. השכבה השנייה היא שכבת המתודולוגיה, כלומר אילו סוגי נתונים נקראים, באיזו תדירות הם נבדקים, איזה סוג של כללים מפעיל אותם ומה מקומו של מנהל התיקים בתהליך. השכבה השלישית היא שכבת המימוש, כלומר הקוד עצמו, ספי ההחלטה המדויקים והמשקולות שנבחרו.

שתי השכבות הראשונות הן מה שלקוח נדרש להבין כדי לשקול את השירות ולפקח עליו, והשלישית היא קניין רוחני שגוף מנהל אינו מוסר, בין היתר משום שמסירתה מאפשרת שחזור של הפעילות ועלולה לפגוע בביצוע הפקודות של לקוחותיו. ההבחנה הזאת אינה ייחודית לניהול אלגוריתמי, והיא מקבילה להבחנה המוכרת בין מדיניות ההשקעה של גוף מנהל לבין שיקול הדעת הפרטני של מי שמבצע בפועל.

שכבה	מה היא כוללת	מה נהוג למסור ללקוח	מדוע
מדיניות	רמת סיכון, טווח חשיפה מותר, אופק ההשקעה, מגבלות מוסכמות	נמסרת במלואה ומעוגנת בהסכם	זהו הבסיס המחייב לניהול התיק ולבקרה עליו
מתודולוגיה	סוגי הנתונים הנקראים, תדירות הבדיקה, אופי הכללים, מקום הפיקוח האנושי	מוסברת ברמת עיקרון, בלי ערכים מדויקים	מאפשרת ללקוח להבין את סוג ההחלטות מבלי לחשוף את המימוש
מימוש	קוד, פרמטרים, ספים מדויקים, משקולות	אינו נמסר	קניין רוחני, וחשיפתו עלולה לפגוע בביצוע עבור כלל הלקוחות

המבחן המעשי לשקיפות אינו כמות הפרטים שנמסרו אלא היכולת של הלקוח לומר מראש באיזה סוג של מצב צפוי להשתנות משהו בתיק שלו, ולבדוק בדיעבד שמה שקרה תואם את מה שהוסבר לו. הבחנה זו נדונה בהרחבה בעמוד קופסה שחורה מול קופסה שקופה בניהול השקעות.

ניהול תיקי השקעות עבור לקוח מחייב רישיון ומתבצע על יסוד הסכם בכתב, בהתאם לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה-1995. ההסכם הוא המסמך שבו כל ההסברים שניתנו בעל פה הופכים למחייבים, ולכן הוא גם המקום שבו שקיפות נמדדת בפועל ולא בשיחת המכירה שקדמה לו.

בהסכם ובנספחיו נהוג שיופיעו זהות בעל הרישיון ומספר רישיונו, היקף הסמכות שניתנה לו וסוגי הפעולות המותרות, מדיניות ההשקעה ורמת הסיכון שנקבעו ללקוח בעקבות בירור צרכיו, שיעור דמי הניהול ואופן חישובם, עלויות נוספות שיחולו על החשבון, גילוי בדבר ניגודי עניינים וזיקות לנכסים מסוימים, אופן הדיווח ללקוח ותדירותו, ודרכי סיום ההתקשרות והשלכותיהן.

כאשר בתהליך משולבת מערכת ממוחשבת, נוספות לכך שאלות ייעודיות שראוי שיקבלו מענה כתוב: מה תפקידה של המערכת בתהליך, האם היא מייצרת התראה או המלצה שמובאת לאישור מנהל תיקים בעל רישיון או שהיא פועלת בתוך טווח סמכות מוגדר מראש, מהם גבולות החשיפה המזערית והמרבית שמעבר להם נדרשת החלטה אנושית, ומה נעשה במצב של תקלה טכנית או ניתוק מקורות הנתונים. חלוקת התפקידים הזאת מוסברת בעמוד מה האלגוריתם לא מחליט לבד.

לקוח שמבקש להיערך לשיחה כזאת יכול להיעזר ברשימת השאלות שחשוב לשאול בית השקעות אלגוריתמי לפני שחותמים. האמור בפרק זה כללי ואינו ייעוץ משפטי, וההסכם הספציפי הוא המסמך היחיד שקובע.

בניהול תיקים כפי שהוא נהוג בישראל הכסף אינו עובר לידי הגוף המנהל. החשבון מתנהל על שם הלקוח בבנק או אצל חבר בורסה, והגוף המנהל פועל בו מכוח ייפוי כוח מוגבל בהיקפו, ולכן הלקוח רואה את החשבון שלו באותם אמצעים שבהם ראה אותו קודם לכן. משמעות הדבר היא ששקיפות אינה נשענת רק על נכונותו של הגוף המנהל לספר, אלא על רישום עצמאי שנעשה אצל גורם שלישי.

ברמת הפעולה הבודדת, דיווחי החשבון כוללים בדרך כלל את סוג הפעולה, מועדה, הכמות, השער והעמלה שנגבתה, וכן את יתרת המזומן והנכסים לאחריה. ברמה התקופתית מתקבל מהגוף המנהל דיווח שמרכז את הרכב התיק ושוויו, את התנועות שבוצעו בתקופה ואת דמי הניהול והעלויות שנגבו.

מה שאין בדיווחים האלה הוא הסבר פרטני בזמן אמת לכל פקודה בנפרד, ובכך אין ייחוד לניהול אלגוריתמי. גם בניהול המבוסס על שיקול דעת אנושי הפעולות נרשמות תחילה ומוסברות לאחר מכן, והציפייה לקבל התראה מנומקת לפני כל פעולה אינה תואמת את אופן הפעולה של תיק מנוהל. מבנה החשבון, ייפוי הכוח והמשמורת מוסברים בהרחבה בעמוד איך עובד תיק מנוהל בחשבון על שם הלקוח.

זוהי השאלה שבוחנת שקיפות טוב יותר מכל שאלה עקרונית, משום שהיא נוגעת לאירוע מוגדר בחשבון מוגדר ואינה מאפשרת תשובות כלליות. תשובה עניינית בנויה מחמישה רכיבים: מה זוהה בנתונים, איזה כלל במדיניות ההשקעה הופעל בעקבות הזיהוי, מי אישר את הפעולה, מה בוצע בפועל בחשבון, ומה התנאי הכללי שבהתקיימו תישקל חזרה לחשיפה הקודמת.

כך למשל, בתיק שמדיניותו מגדירה טווח חשיפה מנייתית שבין 40% ל-80%, תשובה עניינית תציין שמדדי התנודתיות שהמערכת עוקבת אחריהם חצו את הסף שהוגדר במדיניות, שהמערכת ייצרה בעקבות זאת התראה להקטנת חשיפה, שמנהל תיקים בעל רישיון בחן אותה ואישר אותה בתיעוד, שהחשיפה המנייתית הופחתה מ-70% ל-52% בתאריך מסוים באמצעות פעולות שמופיעות בדיווחי החשבון, ושחזרה לרמה הקודמת נשקלת כאשר התנאים שהובילו להפחתה חדלים להתקיים לאורך פרק זמן שנקבע מראש.

התשובה הזאת אינה כוללת תחזית לגבי המשך המגמה בשוק, ואינה אמורה לכלול אותה. היא גם אינה מבטיחה שההחלטה תתברר בדיעבד כמיטיבה, שכן ניהול חשיפה שיטתי נועד לפעול לפי כללים שנקבעו מראש ולא לנחש את התוצאה. אופן התיעוד והאישור של החלטה כזאת מתואר בעמוד בקרה ותיעוד במערכת השקעות ממוחשבת.

הרכיב שקל להתעלם ממנו הוא העקביות. תשובה אחת מנומקת אינה מעידה על שקיפות, אך סדרה של תשובות שמצביעות על אותם כללים לאורך תקופה, ושמתיישבות עם מה שנרשם בפועל בחשבון, מצביעה על תהליך מסודר שקיים גם כשאיש אינו שואל.

הדגל הראשון הוא הבטחת תוצאה בכל ניסוח שהוא, בין אם מדובר בתשואה מספרית ובין אם באמירה כללית שהמערכת מזהה ירידות מראש. אמירה כזאת אינה עולה בקנה אחד עם אופן הפעולה של ניהול השקעות, ובנוסף היא אינה מתיישבת עם כללי הפרסום החלים על בעלי רישיון. הרחבה בנושא מופיעה בעמוד רובוטים למסחר אוטומטי והבטחות תשואה.

הדגל השני הוא שימוש בסוד המסחרי כתשובה לכל שאלה, לרבות שאלות שכלל אינן נוגעות למימוש. גוף שאינו מוכן לתאר את סוג הנתונים שהמערכת קוראת, את תדירות הבדיקה או את גבולות החשיפה, אינו מגן על קניין רוחני אלא נמנע מהגדרה שאפשר יהיה למדוד אותו לפיה בהמשך.

הדגל השלישי הוא מונחים ריקים. תיאור שנשען על צירופים כלליים בלבד, בלי לומר אילו נתונים נקראים ואיזה סוג של החלטה מתקבל, אינו ניתן לבדיקה ואינו מוסיף מידע. ההבדל בין מודל מבוסס כללים לבין מודל שנלמד מנתונים משפיע ישירות על מידת ההסברתיות, והוא נדון בעמוד אלגוריתם מבוסס כללים מול מודל למידת מכונה.

הדגל הרביעי הוא הצגת תוצאות של בדיקה היסטורית כאילו היו פעילות שהתרחשה בחשבונות בפועל. בדיקה היסטורית נערכת על נתוני עבר, ומטבעה אינה כוללת את מלוא עלויות הביצוע ואת התנאים ששררו בזמן אמת. הדגל החמישי הוא היעדר גורם מזוהה ואחראי: כאשר לא ניתן לומר מי בעל הרישיון שמפקח על המערכת ומה מספר רישיונו, השאלה אינה עוד שאלה של שקיפות טכנולוגית אלא של עצם ההתקשרות.

שקיפות אינה מבטלת את שיקול הדעת ואינה אמורה לבטל אותו. גם מערכת שפועלת לפי כללים ברורים מותירה בידי מנהל התיקים החלטות שאינן מוכתבות מראש, ובהן עיתוי הביצוע בפועל, אופן פריסת הפעולות בשוק שאינו נזיל דיו, וטיפול במצבים חריגים שהכללים לא נכתבו עבורם. הצגה של תהליך שאין בו כלל שיקול דעת אנושי אינה מדויקת, ובתחום שכפוף לרישוי היא גם אינה אפשרית.

באותה מידה, שקיפות אינה מעידה על איכות. מודל שמוסבר היטב עשוי לזהות סיכון שלא יתממש, וניהול חשיפה שיטתי עשוי לגרוע מרווחי התיק בתקופות שבהן השוק ממשיך לעלות אחרי הפחתת חשיפה. הערך של השקיפות הוא בכך שהיא מאפשרת ללקוח לדעת מה בדיוק הוא בוחן, ולהבחין בין החלטה שנבעה מהמדיניות שנקבעה לבין סטייה ממנה.

אוצרות שוקי הון מנהלת תיקי השקעות בסיוע טכנולוגיה שקוראת מדדי פחד בשווקים ושואפת להתאים את רמת החשיפה המנייתית בהתאם למדיניות שנקבעה לכל תיק, כאשר ההחלטות מאושרות ומפוקחות בידי מנהלי תיקים בעלי רישיון, וגבולות החשיפה, אופן הדיווח והיקף הסמכות מעוגנים בהסכם מול הלקוח. לקוח שמבקש להשוות בין גופים יכול להתחיל בשלוש השאלות הפשוטות ביותר: מה כתוב במדיניות, מי מאשר, ואיפה זה נרשם.