בית השקעות אלגוריתמי: מה זה ואיך זה עובד

בית השקעות הוא גוף המנהל כספים עבור לקוחות, ותפקידיו המעשיים מפורטים במה זה בית השקעות ומה הוא עושה בפועל. התוספת האלגוריתמית נוגעת לשלב אחד בלבד בשרשרת הזו, הוא שלב קבלת ההחלטה.

בניהול מסורתי מנהל ההשקעות בוחן את הנתונים העומדים לרשותו ומכריע לגביהם בכל פעם מחדש, ולכן שתי החלטות המתקבלות בנסיבות דומות עשויות להיות שונות זו מזו. בניהול אלגוריתמי הכללים נקבעים מראש, נבחנים על נתונים היסטוריים ומתועדים, וכאשר מתקיים תנאי מוגדר מופקת ממנו מסקנה אחידה. העקביות היא היתרון המרכזי של הגישה, ובה בעת גם מגבלתה, שכן כלל שנקבע מראש אינו מזהה מציאות שלא נלקחה בחשבון בעת בנייתו.

חשוב להבחין בין המונחים. השקעה אלגוריתמית מתארת שיטת קבלת החלטות, והיא מוסברת בהרחבה במה זה השקעה אלגוריתמית. בית השקעות אלגוריתמי מתאר גוף מפוקח שאימץ את השיטה הזו כבסיס לניהול תיקי לקוחותיו.

היבט	ניהול מסורתי	ניהול אלגוריתמי
בסיס ההחלטה	שיקול דעת נקודתי של מנהל ההשקעות	כללים מוגדרים מראש הפועלים על נתונים
עקביות בין מקרים דומים	תלויה במנהל ובנסיבות	גבוהה מעצם הגדרת הכללים
תיעוד הנימוק להחלטה	פרוטוקולים ודוחות	לוגיקה מתועדת לצד הנתונים שהפעילו אותה
הרישיון והפיקוח	רישיון מנהל תיקים ופיקוח רשות ניירות ערך	זהה, ללא הקלה
מיקום הכסף	חשבון על שם הלקוח, ייפוי כוח לניהול	זהה
האחריות המקצועית	בעל רישיון מנהל תיקים	בעל רישיון מנהל תיקים

השורות התחתונות בטבלה הן העיקר: הטכנולוגיה משנה את אופן קבלת ההחלטה ואינה משנה דבר במבנה המשפטי, במיקום הכסף או בזהות מי שנושא באחריות המקצועית עליו.

התהליך נבנה בדרך כלל בארבעה שלבים. בשלב הראשון נאספים נתונים ממקורות מוגדרים מראש, לרבות נתוני מסחר, נתוני תנודתיות ונתונים מאקרו-כלכליים. בשלב השני מועברים הנתונים דרך מערכת הכללים, המתרגמת אותם למסקנה על מצב השוק ולרמת חשיפה מומלצת. בשלב השלישי נבחנת המסקנה מול מדיניות ההשקעה של הלקוח הספציפי, שכן רמת החשיפה המותרת נגזרת מפרופיל הסיכון שלו ולא ממצב השוק בלבד. בשלב הרביעי מנהל התיקים בעל הרישיון בוחן את התוצאה, מחליט אם לבצעה ובאיזה קצב, ומתעד את ההחלטה.

דוגמה מספרית כללית ממחישה את המשמעות. משקיע שמדיניות ההשקעה שלו מתירה חשיפה מנייתית בטווח של 40% עד 90%, המנהל תיק בהיקף 1,000,000 ש״ח, יראה את הרכיב הצמוד לשוק המניות נע בין 400,000 ש״ח לבין 900,000 ש״ח. כאשר מערכת הכללים מזהה תנאים המצדיקים צמצום, החשיפה יורדת בתוך הטווח שנקבע מראש ולא מעבר לו. הטווח עצמו נקבע בשאלון הצרכים ובמדיניות ההשקעה, ואינו נתון להחלטת המערכת.

אחת מקבוצות הנתונים המשמשות גופים אלגוריתמיים היא מדדי התנודתיות, המכונים גם מדדי פחד. מדד ה-VIX בארצות הברית משקף את התנודתיות הגלומה בציפיות המשקיעים ביחס למדד S&P 500, ולשוק הישראלי קיים מדד מקביל, VIX-TA, המשקף ציפיות דומות ביחס למדד ת״א 35.

מדדים אלה נטו לעלות בתקופות של חשש בשווקים ולרדת בתקופות של ביטחון, ולכן הם משמשים כאחד הקלטים לזיהוי מצב השוק. ביצועי העבר אינם מעידים על ביצועים עתידיים, ואין במדד תנודתיות כדי לנבא את כיוון השוק. השימוש בו הוא תיאורי ולא חיזויי, והוא נבחן לצד נתונים נוספים ולא לבדו.

אוצרות שוקי הון בנתה את הטכנולוגיה שלה סביב ניתוח מתמשך של מדדי הפחד בשוק האמריקאי ובשוק הישראלי, במטרה לזהות תקופות של אופטימיות או של פסימיות ולהתאים בהתאם את רמת החשיפה לשוק המניות, הכול תחת פיקוח אנושי רציף של מנהלי התיקים המורשים.

הוא אינו רובו-אדוויזר. רובו-אדוויזר הוא ממשק דיגיטלי המשייך משקיע לתיק סטנדרטי לפי שאלון, ואילו ניהול תיקים אלגוריתמי הוא ניהול פרטני של תיק ספציפי בידי בעל רישיון. ההבחנה מפורטת בניהול תיקים אלגוריתמי מול רובו-אדוויזר.

הוא אינו מסחר בתדירות גבוהה. מסחר בתדירות גבוהה מבקש להפיק תועלת מפערי מחיר קצרי טווח ופועל בקנה מידה של שברירי שנייה, בעוד ניהול חשיפה אלגוריתמי פועל באופק זמן ארוך בהרבה ומספר הפעולות בו נמוך.

הוא אינו פטור מהסבר. גוף שאינו מוכן לתאר את סוג הנתונים שעליהם הוא נשען, את אופן הפיקוח האנושי על המערכת ואת מגבלותיה, אינו מספק למשקיע את המידע שהוא זכאי לו.

ניהול תיקי השקעות עבור אחרים בישראל מחייב רישיון לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה-1995, וכפוף לפיקוח רשות ניירות ערך מכוח חוק ניירות ערך, התשכ״ח-1968. השימוש בטכנולוגיה אינו יוצר מסלול רגולטורי נפרד ואינו מקנה הקלה כלשהי: חובות האמון, ההתאמה ללקוח, הגילוי והדיווח חלות במלואן.

מכאן נובעת הבדיקה המעשית הראשונה שעל המשקיע לבצע, שהיא בדיקת הרישיון עצמו במרשם המתפרסם באתר רשות ניירות ערך, כמוסבר במה זה רישיון מנהל תיקים ואיך בודקים אותו.

מעבר לרישיון עצמו, חמישה דברים ראויים לבחינה. הראשון הוא מדיניות ההשקעה הכתובה וטווחי החשיפה שהיא מתירה, משום שהיא ולא המערכת קובעת את גבולות הפעולה. השני הוא סוג הנתונים שעליהם נשענת המערכת ומידת הפירוט שהגוף מוכן למסור לגביהם. השלישי הוא אופן הפיקוח האנושי, ובכלל זה מי מוסמך לעצור החלטה של המערכת ובאילו נסיבות. הרביעי הוא מבנה העלויות המלא, לרבות עמלות הפעולה בניירות ערך, שכן מספר הפעולות בניהול מבוסס כללים עשוי להיות שונה מזה שבניהול מסורתי. החמישי הוא אופן הדיווח ותדירותו, ובעיקר האם הדוח מסביר את הנימוק לשינוי החשיפה ולא רק את תוצאתו.

בדיקה מעשית נוספת נוגעת להתנהגות הגוף בתקופות חריגות. שוק מתנהג לעיתים באופן שלא נצפה בעת בניית הכללים, וגוף מקצועי אמור לתאר מראש מה קורה במצב כזה: האם המערכת ממשיכה לפעול, האם היא נעצרת, ומי מקבל את ההחלטה בזמן אמת. תשובה ברורה לשאלה הזו מלמדת יותר מכל הצהרה על היקף השימוש בטכנולוגיה.

השילוב בין מערכת עקבית לבין בקרה אנושית רציפה הוא מה שמייחד גוף אלגוריתמי מפוקח מגוף המציג טכנולוגיה כמוצר בפני עצמו. המערכת מספקת עקביות, תיעוד ויכולת לעבד כמות נתונים גדולה מזו שאדם יכול לעבד בזמן אמת, והאדם מספק את שיקול הדעת, את ההתאמה ללקוח הספציפי ואת האחריות המקצועית שהחוק מטיל עליו. אף אחד משני הרכיבים אינו מייתר את השני.