ירידה על הנייר מול הפסד ממומש: ההבדל שמשנה החלטות

מבחינה חשבונאית ההבחנה חדה. כל עוד נייר הערך מוחזק, הפער בין מחיר הרכישה לבין שווי השוק הוא הערכת שווי נוכחית שמשתנה מדי יום, ואילו מרגע המכירה נקבע הפער כסכום סופי שאינו משתנה עוד. מבחינת התחושה ההבחנה מטושטשת לחלוטין, משום שהמספר בדיווח החשבון נראה זהה בשני המצבים, והוא מעורר את אותה תגובה.

הפער בין ההגדרה לתחושה מוסבר במחקר ההתנהגותי באמצעות שנאת הפסד, הנטייה לחוות ירידה בעוצמה חזקה יותר מעלייה באותו גודל, כמתואר בעמוד שנאת הפסד. התוצאה המעשית היא שמשקיעים נוטים לקבל בתקופות ירידה החלטות שנועדו להקל על התחושה ולא לשרת את התכנון שנקבע מראש.

היבט	ירידה על הנייר	הפסד ממומש
מופיע בדיווחי החשבון	כן, כשווי שוק נוכחי	כן, כתוצאת מכירה סופית
מעמד לצורכי מס	אין	הפסד הון, בכפוף להוראות הדין
ניתן לקיזוז כנגד רווחי הון	לא	כן, בכפוף לתנאים ולנתוני המשקיע
הנכס עדיין מוחזק	כן	לא
תנועת מחיר עתידית משפיעה על המשקיע	כן	לא, ביחס לאותו נכס
נדרשת החלטה נוספת לחזרה לחשיפה	לא	כן, כולל עיתוי הרכישה מחדש

הטבלה אינה טוענת שהחזקה עדיפה על מכירה, אלא שמדובר בשני מצבים בעלי תכונות שונות. הבחירה ביניהם נגזרת מנתוני המשקיע ומהמדיניות שנקבעה עבורו, ולא מגודל המספר האדום בדיווח.

האמירה שירידה היא זמנית כל עוד לא מומשה נכונה חלקית בלבד, ושלושה מצבים מגדירים את גבולותיה.

הראשון הוא נכס בודד. מדד רחב מורכב מחברות רבות שנכנסות ויוצאות ממנו לאורך זמן, ואילו מניה בודדת עשויה לרדת ולא לשוב, ובמקרים קיצוניים החברה נמחקת מהמסחר או מפסיקה לפעול. במצב כזה אין קשר בין הזמן שהמשקיע מוכן להמתין לבין הסיכוי לחזרה, ולכן ריכוזיות בנכס בודד היא סיכון שונה במהותו מתנודתיות של תיק מפוזר.

השני הוא מינוף. כאשר הפוזיציה מוחזקת בכסף מושאל, ירידה בשווי עלולה להביא לדרישת ביטחונות ולסגירה כפויה של הפוזיציה בשער השוק באותו רגע, ובכך הופכת הירידה לממומשת בלי שהמשקיע בחר בכך. הרחבה מופיעה בעמוד מה זה מינוף בהשקעות.

השלישי הוא אופק שנגמר. משקיע שנדרש לכסף במועד מוגדר, למשל לרכישת דירה או לתחילת משיכות שוטפות, ימכור במועד שנקבע מראש ולא במועד שבו השוק נוח, ולכן עבורו הירידה שקיימת באותה נקודת זמן היא הירידה שתתממש בפועל. שלושת המצבים האלה הם הסיבה לכך שהמשפט הזמן פותר הכול אינו מדויק, וההבדל ביניהם לבין תנודה רגילה של תיק מפוזר הוא מהותי.

לשם המחשה כללית: שני משקיעים מחזיקים כל אחד תיק בשווי 1,200,000 ש״ח, ושניהם חוו ירידה של 25%, כך שהשווי בכל תיק עומד על 900,000 ש״ח. המספר זהה, אך המשמעות אינה זהה כלל.

המשקיע הראשון בן 38, מפקיד לתיק מדי חודש ואינו מתכוון למשוך ממנו בעשרים השנים הקרובות. עבורו הירידה משנה את השווי המוצג, ואינה משנה את התכנון, שכן הכספים שיופקדו בהמשך נרכשים במחירים הנוכחיים. המשקיע השני בן 67, מושך מהתיק 6,000 ש״ח בחודש למחייתו, ואין לו מקור הכנסה נוסף. עבורו כל משיכה בתקופה זו מקבעת חלק מהירידה, והירידה משפיעה ישירות על משך הזמן שבו התיק יוכל להמשיך ולשרת אותו.

זהו הבסיס לכך שרמת הסיכון בתיק אינה נגזרת מהעדפה בלבד אלא מטווח הזמן ומהצרכים בפועל, כמוסבר בעמוד אופק ההשקעה. כאשר ההתאמה נעשית מראש, השאלה מה עושים בירידה נשאלת פחות, משום שהתשובה כבר נקבעה במדיניות ההשקעה.

מכירה בתקופת ירידה נראית כפעולה אחת, אך למעשה היא מחייבת שתי החלטות תזמון נכונות: מתי לצאת ומתי לחזור. ההחלטה השנייה קשה בדרך כלל מהראשונה, משום שהיא מתקבלת כאשר הרקע התקשורתי עדיין שלילי, ולעיתים קרובות היא נדחית עד שהעליות כבר נרשמו.

לכך מתווספות שתי עלויות נוספות. הראשונה היא עלות המס: אם התיק כולל אחזקות שעלו בערכן מאז נרכשו, מכירה כוללת שלהן יוצרת אירוע מס גם כאשר התיק כולו ירד. השנייה היא עלויות הפעולה עצמן, עמלות והפרשי שער, שנגבות פעמיים במהלך של יציאה וחזרה. שיקולים אלה נדונים גם בהקשר של איזון מחדש בעמוד עלויות ומיסוי באיזון מחדש.

מה שמחקר ההתנהגות מתעד לגבי החלטות שהתקבלו בשיא הירידות מתואר בעמוד למה לא למכור בפאניקה. אין באמור המלצה למכור או להחזיק, אלא הצגה של הרכיבים שההחלטה מורכבת מהם.

קיים מצב שבו מימוש אינו תגובה רגשית אלא פעולה מתוכננת. הפסד הון שנוצר במימוש ניתן לקיזוז כנגד רווחי הון בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ובכפוף לתנאים הקבועים בדין, ובכלל זה כללים לגבי סוגי ההכנסות שכנגדן ניתן לקזז ולגבי העברת יתרת הפסד לשנים הבאות.

המשמעות המעשית היא שמשקיע שצפוי לו רווח הון ממומש באותה שנת מס עשוי למצוא ערך במימוש אחזקה שירדה, שכן ההפסד עשוי להקטין את חבות המס על הרווח. הפעולה הזאת אינה קשורה להערכה לגבי המשך התנהגות הנכס, והיא נבחנת מול העלויות הכרוכות בה ומול השאלה מה עושים עם החשיפה שנוצרה בעקבותיה.

לצד זאת נדרשת זהירות. הכדאיות תלויה בנתוניו האישיים של המשקיע, בהיקף הרווחים הקיימים או הצפויים אצלו, בסוג הנכסים ובמועדי הרכישה, וכן במגבלות הקבועות בדין. האמור כאן כללי ואינו ייעוץ מס, ובחינה פרטנית נעשית מול גורם מקצועי מתאים.

ההבחנה בין ירידה על הנייר לבין הפסד ממומש שימושית בעיקר משום שהיא מחזירה את הדיון לשאלות הנכונות. במקום השאלה כמה ירד התיק החודש, השאלות הרלוונטיות הן מהו אופק ההשקעה, האם צפויות משיכות בטווח הקרוב, האם התיק חשוף באופן חריג לנכס בודד או למינוף, והאם רמת החשיפה הנוכחית תואמת את המדיניות שנקבעה מראש.

בתיק מנוהל, השאלות האלה נשאלות במועד קביעת המדיניות ולא בעיצומה של תקופת ירידות, וההחלטות מתקבלות בידי מנהל תיקים בעל רישיון במסגרת אותה מדיניות. אוצרות שוקי הון בונה את מדיניות ההשקעה של כל לקוח על בסיס בירור צרכים ואופק, כך שההתמודדות עם תקופות ירידה מוגדרת מראש ואינה נדרשת להיקבע תוך כדי.