יכולת נשיאת סיכון מול נכונות לקחת סיכון: ההבדל הקריטי

היכולת היא שאלה חשבונאית ולא רגשית, והיא נשענת על ארבעה נתונים. הראשון הוא אופק הזמן, כלומר המועד שבו הכסף יידרש בפועל. ככל שהמועד רחוק יותר, כך גדל טווח האפשרויות לספוג ירידה זמנית מבלי לממש אותה, וככל שהוא קרוב יותר, כך מצטמצם הטווח הזה. הרחבה מופיעה במאמר על אופק ההשקעה.

הנתון השני הוא היחס בין ההכנסה השוטפת לבין ההוצאה השוטפת. משקיע שהכנסתו מכסה את הוצאותיו בנוחות אינו נדרש למשוך מהתיק בתקופה חלשה, ולכן אין הוא נאלץ למכור בעיתוי שנקבע על ידי צורכי המחיה. משקיע שמושך מהתיק באופן שוטף נמצא במצב שונה מהותית, גם אם הסכומים דומים.

הנתון השלישי הוא היקף הנכסים האחרים, לרבות נדל"ן, חסכונות פנסיוניים וקרן השתלמות, והנתון הרביעי הוא יציבות התעסוקה. שכיר בענף יציב, שכיר בענף מחזורי ועצמאי בעל הכנסה תנודתית נבדלים זה מזה ביכולת לספוג ירידה בתיק במקביל לירידה בהכנסה, ושני האירועים נוטים להתרחש יחד דווקא בתקופות של האטה.

הנכונות היא שאלה התנהגותית. היא אינה מודדת כמה סיכון נכון לקחת אלא מה עושה המשקיע כאשר התיק יורד, ולכן המדד הטוב ביותר עבורה אינו הצהרה אלא היסטוריה: מה נעשה בירידה קודמת שנחוותה בפועל, האם התיק נשאר על כנו, האם נמכר חלקית, והאם נשקלה חזרה לשוק ובאיזה מועד.

שני משתנים מסבירים חלק גדול מהשונות בין אנשים. הראשון הוא ניסיון: מי שחווה ירידה עמוקה והמשיך להחזיק מכיר את התחושה מבפנים, ואילו מי שהתיק שלו מעולם לא ירד אינו יודע כיצד יגיב. השני הוא תדירות המעקב, משום שמי שבודק את התיק לעיתים קרובות נחשף ליותר תצפיות שליליות, כמפורט במאמר על שנאת הפסד.

נכונות אינה נחשבת מגרעת ואינה נחשבת יתרון. היא נתון שיש לקחת בחשבון, בדיוק כפי שנלקחת בחשבון ההכנסה, משום שהיא זו שקובעת אם המדיניות תיושם בפועל או תופר ברגע שיהיה קשה.

מצב	התיאור בפועל	מה מגביל בפועל
יכולת גבוהה, נכונות נמוכה	אופק ארוך ותזרים יציב, אך רתיעה חזקה מירידות	הנכונות, משום שמימוש בתוך ירידה הופך אותה להפסד ממומש
יכולת נמוכה, נכונות גבוהה	נוחות עם תנודתיות, אך אופק קצר או תלות בתיק לתזרים	היכולת, משום שמועד הצורך בכסף אינו נתון לבחירה
שתיהן נמוכות	אופק קצר לצד רגישות גבוהה לירידות	שתיהן, והתיק נבנה סביב מגבלת הנזילות
שתיהן גבוהות	אופק ארוך, תזרים יציב וניסיון עם ירידות	הרצועות שנקבעו במדיניות ההשקעה

הכלל המעשי פשוט: הנמוכה מבין השתיים היא הקובעת. הסיבה אינה שמרנות אלא מנגנון. משקיע שיכולתו גבוהה ונכונותו נמוכה יממש בתוך ירידה, וכך יהפוך ירידה זמנית להפסד קבוע, ואילו משקיע שנכונותו גבוהה אך יכולתו נמוכה יגלה שהמועד שבו נדרש הכסף אינו מתחשב במצב השוק. בשני המקרים המגבלה הנמוכה היא זו שמתממשת.

הפער בין השתיים אינו גזירה קבועה. הוא ניתן לצמצום הדרגתי באמצעות כללים כתובים, הפחתת תדירות המעקב וניסיון מצטבר, וכל אלה מעוגנים במסמך מדיניות השקעה אישי. מה שלא מקובל הוא לגשר על הפער בהתעלמות ממנו.

שאלון המורכב כולו משאלות מסוג התגובה לירידה משוער מודד נכונות מוצהרת, ולא יכולת. שתי בעיות עולות ממנו. הראשונה היא שהתשובה נמסרת בזמן רגוע, כאשר הירידה היא היפותטית, ולכן היא נוטה להיות אופטימית יותר מההתנהגות בפועל. השנייה היא שהיא אינה נוגעת כלל לנתונים שקובעים מה יקרה אם יידרש מימוש.

שאלון מלא כולל שני חלקים ברורים. הצד האובייקטיבי בודק מועדי צורך בכסף, יחס בין הכנסה להוצאה, היקף נכסים אחרים ורמת יציבות תעסוקתית, לרבות רכיב הנזילות המפורט במאמר על נזילות כרכיב בפרופיל הסיכון. הצד הסובייקטיבי בודק התנהגות בעבר ולא רק העדפה מוצהרת.

בדיקה אחת ממחישה את ההבדל בין שני סוגי השאלות. שאלה מסוג מה ייעשה אם התיק יירד בעשרים אחוזים מודדת כוונה מוצהרת, ואילו שאלה מסוג מה נעשה בפועל בירידה האחרונה שנחוותה מודדת התנהגות. כאשר שתי התשובות אינן זהות, ההתנהגות שנצפתה בעבר היא הנתון המשמעותי יותר לקביעת המדיניות, משום שהיא נמדדה בתנאים אמיתיים ולא בתרחיש היפותטי.

בתיק מנוהל, שני החלקים אינם עניין של נוהג פנימי בלבד. חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 מחייב התאמת השירות לצרכיו של הלקוח על בסיס המידע שנמסר, ומדיניות ההשקעה שנגזרת מכך מגדירה את גבולות הפעולה בתיק.

הפרופילים שלהלן הם דוגמאות להמחשה בלבד. הם אינם מתארים אנשים ממשיים, אינם מהווים המלצה ואינם קובעים רמת סיכון עבור מי שנתוניו דומים.

הראשון הוא מהנדס בן 34, שכיר בחברת טכנולוגיה, ללא תלות בתיק לצורך מחיה ועם אופק של עשרים שנה. יכולת הנשיאה שלו גבוהה, אך הוא מעולם לא חווה ירידה עמוקה ומדווח שירידה של עשרה אחוזים תגרום לו לשקול מכירה. הפער נמצא בצד הנכונות, והנתון המעשי הוא הצד הנמוך.

השני הוא עצמאי בן 45 בענף מחזורי, שהכנסתו משתנה משנה לשנה ושמחזיק כרית נזילות דקה. הוא מתאר את עצמו כנוח עם תנודתיות ומעוניין בחשיפה מנייתית גבוהה, אך יכולת הנשיאה שלו מוגבלת, משום ששנה חלשה בעסק עלולה לחפוף לירידה בשוק ולחייב מימוש דווקא אז.

השלישי הוא שכיר בן 61 שמתכנן לפרוש בעוד ארבע שנים ולהשלים הכנסה מהתיק. הנכונות שלו עשויה להיות גבוהה על בסיס ניסיון של עשורים בשוק, אך אופק הצורך בכסף מקצר את היכולת בפועל, משום שחלק מהתיק יידרש כתזרים בתוך שנים ספורות. במקרה כזה ההיערכות נעשית בהדרגה ולא בפעולה אחת, והיא מתייחסת לרכיב שיידרש ראשון ולא לתיק כולו.

באוצרות, שני הצדדים נבדקים במסגרת שאלון צרכים ופרופיל סיכון, והמדיניות שנגזרת מהם נקבעת מול מנהל תיקים בעל רישיון. מי שמעוניין לבחון היכן עומדת רמת הסיכון בתיק שלו ביחס לשני הצדדים, מוזמן לפנות לבדיקה.